לאן הולכת סיעת הבית היהודי

חלפה כבר למעלה משנה מהמהפכה הפוליטית והאידיאולוגית שחולל השר נפתלי בנט בתוך תנועת המפד"ל ההיסטורית, מפלגת הבית היהודי דהיום. לכן ראוי כבר לנסות לבחון את מהות השינוי שעבר על הכלי הפוליטי המרכזי של הציבור המכונה ציוני דתי במדינת ישראל. בנוגע לכך נראה כי לוז המהפך שחולל בנט היה, מעבר מעמדה מגזרית שתומכת בלימוד תורה בצביון רוחני מסוים, שמירה על מוסדות חינוך דתיים לאומיים ועוד, לעמדה בה הציונות הדתית מתנהגת כאלטרנטיבה ממשית למפלגות החילוניות במדינה בתחרות שלה על ההגמוניה הפוליטית בארץ.

מהפך זה התקבל בברכה ככל הנראה על ידי רוב המגזר הדת"ל

ששנים כמהה לשדרג את מעמדו העצמי בתוך המדינה מקבוצה רעיונית סגורה שנמצאת בשולי המחנה לקבוצה מרכזית משפיעה שמחוברת ישירות לחבורת ההנהגה של מדינת ישראל. מבחינה זו נראה כי נפתלי בנט, כפוליטיקאי מיטיב לקרוא את קהל בוחריו ויודע לקלוע בצורה עמוקה לשאיפה המהותית והעמוקה שלהם להשתלבות בהנהגת מדינת ישראל. ניתן אף לומר שבנפתלי בנט כאדם וכסמל עבור ציבור שלם, יש שילוב מדהים של איש ביטחון, איש עסקים ואידיאולוג מדיני יחד עם חיבור ממשי חי לחברה החילונית בישראל. כלומר מנהיגה הנוכחי של הציונות הדתית הוא מבחינה רבה מייצג את חלומם של רבים במגזר על אישיות נורמאלית לחלוטין שתייצג מעין צבר דת"ל שמהווה שדרוג של הצבר החילוני.

מנגד הדמות שמייצג נפתלי בנט באישיות שלו ובכריזמה שלו מהווה גם ללא צל של ספק מעין נמסיס קיצוני ביחס למחנה החרדי דתי לאומי בתוך המגזר שלו. בנט, כמעט במודע, מוותר על האידיאל המשיחי מבית מדרשו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ומסיט את המאמץ הציבורי של הציונות הדתית משיפור פני המדינה לחיים בתוכה בצורה כמעט חילונית ונורמאלית. פעולה זו שמהווה חילון מודע של הציונות הדתית מבחינת ערכי העומק שלה אכן קוממה רבים כמו הרב צבי ישראל טאו שתקפו את נפתלי בנט במילים קשות ביותר.

קשה להתעלם מהעובדה שהתקפות אלו צודקות באופן עקרוני בזיהוי עמדתו הרוחנית אידיאולוגית של מנהיג הציונות הדתית הנוכחי שהפנה עורף לחלוטין לקו המשיחי היסטורי של גוש אמונים ובתי המדרש שהצמיחו אותו. נכון נפתלי בנט עדיין תומך ברעיון ארץ ישראל השלמה, אולם רעיון זה אינו נובע אצלו מתוך המבט המשיחי הקלאסי של ישיבת מרכז הרב והר המור אלא נשען על מקורות יניקה אחרים.

נקודה זו מעידה כי בעתיד הקרוב עלול להתרחש בפועל פיצול בין המחנות בתוך המחנה הציוני דתי כאשר החלק החרדי דתי שבו לא יוכל לחלוטין להשלים עם הדרך בה בחר בנט ללכת שמהווה מבחינתו נסיגה מוחלטת מכל הרעיונות שלו וכמעט אפיקורסות ממשית. הקרע הזה מחייב לכאורה את כל הצדדים בתוך המחנה הדתי לאומי לעסוק בשאלה האם מפלגת הבית היהודי דהיום לא הרחיקה לכת בכיוון האולטרה לייטי שלה. האם הוויתור על זהות העומק לא שולל למעשה את הציונות הדתית ומחלן אותה. שאלות אלו חייבות להישאל דווקא לאור ההצלחה האלקטוראלית המרשימה של מפלגה זו שאכן עלולה בעתיד להיות אלטרנטיבה פוליטית ממשית לתנועת הליכוד במאבק שלה על הנהגת מדינת ישראל.